קראו דורבנות בפייסבוק
קראו דורבנות בטוויטר
דיכאון ברמות אפיות.
מבוסס על מחנה הריכוז “דכאו”, שבצפון מינכן.
– “מה קרה שנכנסת לדכאו היום?”
– “אבא שלי אמר שהוא ייקח את המחשב אם אני לא אעבור את הבגרות בהיסטוריה.”
– “אה, אז אתה אשכרה נכנסת לדכאו?”“אל תהיה בדכאו, יש עוד הרבה דגים בים.”
נתרם ע”י: ShonC.
מקור: שי עופר.
16 תגובות על ”דכאו“
מאת יפתח
אצלי תמיד נשמר מקום בשביל פונאר למשבצת הזו של לתאר משהו ממש רע, אבל אני מבין שהשימוש בדכאו מבוסס יותר מבחינה אטימיולוגית.
(מחכה בקוצר רוח ונשימה לקרוא את התגובות לערך)
מאת נעם אבנרי
אני מהמר: 30 תגובות מינימום.
Place your bets, gentlemen, place your bets
מאת Assaft
לא שאני נרתע מבדיחת שואה פה ושם, ואמנם יש דמיון צלילי, אבל איכשהו לא מצלצל לי מתאים (כמובן, אני לא מנסה לאשוויץ שיש לי אוזן אבסולוטית, פשוט התרשמות אישית וטעם אישי).
אגב, נעם, אני הולך על פחות מעשרים, לאור הצהרתו של אי לאחרונה שהוא מיצה את האתר ופורש לעיסוקים אחרים (מחנה קיץ אולי?)
מאת נעם אבנרי
אסף, הנה אני מקדם את הסיכויים שלי :-)
והתייחסות עניינית שהחסרתי קודם: ערך לא רע, להערכתי לא מעורר פלצות פוטנציאלי כמו מתהפך בארובה ודומיו.
מאת עופר
אני מהמר על 15. הערך פשוט לא משהו בכלל. מתהפך בארובה הוא גאוני. זה פשוט לא עושה לי את זה.
מאת המממ
הערך פחות גס מהביטוי “לך תזדיין” והרבה יותר עדין מ”לך מפה יא מזדיין בתחת יא חתיכת חרא מזוהמת בן אלף זונות אימבציל מחורבן”.
אני צופה לערך הזה עתיד. הצעה עסקית: הורדת הערך כרינגטון בטלפונים דור שלישי ומעלה.
מאת fireshine
ערך חביב דווקא.
למרות שדכאו בשבילי תמיד יהיה DaCOw (http://www.urbandictionary.com/define.php?term=Dacow).
מאת איש עצוב
העצבתם אותי.
מאת Arthur
זה לא שאני מתנגד לסוג כזה של ערכים (בגטו אין שנבובים אחרי הכל), אבל הערך באמת לא להיט.
ולראיה: איש עצוב לא החליף את שמו לאיש בדכאו
מאת נמי
איפה הנאצנאצים?!
מאת מישו
נמי – יא בן זונה.
אני נצנץ מאחוריך.
נעים?
נעים??
בלי ידיים!!!
מאת נועה
בראסמי? סתם צורם. בדוגרי? גם.
מאת יובל
זהו גם כינויו הרשמי של אולם דאך באוניברסיטת ת”א, הבנוי בצורה מחרידה שנועדה להתיש כל מרצה וסטודנט שנקרה אליו.
מאת האמת על דכאו
יאללה יא מבאסים. בדכאו בכלל לא הרגו אנשים… יחסית… הנה עשיתי קופי פסטה מוויקיפדיה – תקראו ותחכימו: למרות שיהודים ושבויי מלחמה סובייטים רבים מתו במחנה בשל תנאי המחייה הנוראים, דכאו היה מחנה ריכוז (ולא מחנה השמדה כמו טרבלינקה ואחרים). מבין כ-200,000 אסירים שעברו דרכו ב-12 שנות קיומו, נספו כ-43,000 איש. במחנה הוקמו תאי גזים אך מעולם לא נעשה בהם שימוש. עם זאת במשרפות שנבנו מחוץ לגדרות המחנה שרפו גופות.
אז תפסיקו לבאס כבר…!!
מאת בגד כפת
-“מה קרה שנכנסת לדכאו היום?”
-“סתם, חיילים גרמנים שלחו אותנו לשם ברכבת”.
כרגע עופר צודק בהערכה.
ברור לי שעכשיו מישהו יכתוב תגובה רק כדי לשבור את זה.:)
נועה, את כותבת כמו בשירים בתנ”ך: כל משפט חוזר על עצמו במילים נרדפות וזה די מצחיק.:P
“האמת על דכאו”: האמת שאת די ביאסת אותי. רוב התגובות כאן דווקא עודדו שימוש במילה בצורה הומוריסטית ומחדשת, אבל את פשוט עשית זילות נוראי לטעמי. “בדכאו בכלל לא הרגו אנשים… יחסית…”? אה, סבבה, אם זאת לא הייתה ההשמדה הכי יעילה זה לא כזה נורא, נכון?
הסתכלי מה כתבת! “ב-12 שנות קיומו, נספו כ-43,000 איש. […] במשרפות שנבנו מחוץ לגדרות המחנה שרפו גופות.
אז תפסיקו לבאס כבר…!!”
מאת הוקי
פעם חבר שלי העלה תיאוריה, לפיה בדיחות השואה מתחלקות לשניים- אלה שמצחיקות ואלה שלא.
את המצחיקות אפשר לספר, אם יש מידה של הומור שחור בחדר. ההומור שבהן אפילו עוזר להתמודדות ולהתגבר על הטאבו.
אבל בדיחות לא מצחיקות על השואה הן הדבר המעניין. כי בדיחת שואה חייבת מינימום של צחוק טוב, אחרת זה סתם תפל; הצחוק מאפשר לנו להניח להרגשת אי הנעימות. אם זה אפילו לא מצחיק, יצאנו קרחים מכאן ומכאן. סתם הלעגנו את התופת, ואפילו לא נהנינו מזה.
יוצא, שהרבה בדיחות שואה (לא מצחיקות) לא מסופרות. יש סלקציה בינן לבין הטובות יותר. ועליהן נגזרת דממה, מוות. שואה לבדיחות שואה.
בהזדמנות הזו אני ממליץ על הספר ‘ללא הומור היינו מתאבדים’ מאת חיה אסטרובר, שמציגה תמונה מורכבת ומעניינת של הנושא.