ביטוי שנאמר כתשובה לטיעון ארוך במיוחד, או סתם לדישון מוח.
מקורו בכתבי סוקרטס, הכתובים כמונולוג המתחזה לדיאלוג: סוקרטס פורשׂ בפני מאזינו שורה ארוכה של טיעונים במטרה להגיע למסקנות שונות ומדי פעם עוצר לשמוע הסכמה עם ההנחות וההיסקים שהוא אומר.
-“בוא נניח שהבחור שם ממש שווה, אז את רוצה אותו, ואת חוששת שהוא לא ירצה אותך, כי את משדרת חוסר ביטחון, כך שאפילו אם תעיזי לגשת אליו, את חסרת ביטחון, בגלל החשש, אז את תשדרי חוסר ביטחון, כן?”
-“כן, סוקרטס”.-“אז אמרתי לו ‘כן, סוקרטס’. איזה קאזוס בכי זה היה! כל היום רבנו! סך-הכל צחקתי…”
נתרם ע”י: בגד כפת.
מקור: תום פרידמן.
6 תגובות על ”כן, סוקרטס“
מאת איתי
מצוין.
אבל מעט דיוק היסטורי: אין דבר כזה “כתבי סוקרטס”. יש כתבי אפלטון, בהם כתובים דיאלוגים בהם משתתף סוקרטס, לעתים “בדמותו המקורית” (קרי, כמעט שחזור של הדיאלוג האמיתי בין סוקרטס למשוחח השני), ולעתים (בדיאלוגים האמצעיים והמאוחרים) כמעיין “קולו של אפלטון”.
מאת נעם אבנרי
ההסיקים??
ההיסקים.
חוץ מזה, מרקיז, הכל בסדר.
מאת קופי פייטר
ועל זה ויזיני מ”הנסיכה הקסומה” אמר לרוברטס הפיראט בתשובה עד כמה הוא חכם: “מכיר את סוקרטס,אפלטון, אריסטו? סכלים!”
לא התאהבתי בערך, גם לא אפלטונית.
מאת לוצי
איתי תן לי לנחש, שנה ראשונה בפילוסופיה או שקראת את החוברת של האוניברסיטה הפתוחה?
מאת איתי
לוצי, תואר ראשון, וממשיך לשני.