קראו דורבנות בפייסבוק
קראו דורבנות בטוויטר
(הצבעות: 117)לפטר עובד במטרה להעסיקו מחדש באותו התפקיד או בתפקיד אחר באותו החברה.
נפוץ בעיקר בקרב עובדי קבלן ובהיי-טק.
הלחם של “פיטורים” ו”ריבאונד”.
“נמאס לי מהפיטוריבאונד הזה. כבר פעם שניה שמפטרים אותי אחרי 9 חודשים ואז חותמים איתי על חוזה מחדש.”
“עשו לי פיטוריבאונד כדי שאני לא אעבוד אצלם דרך חברת כח אדם, ועכשיו העסיקו אותי מחדש בתנאים יותר טובים!”
נתרם ע”י: עידן עמית.
9 תגובות על ”פִּיטוּרִיבָאוּנד“
מאת 4stringrebel
חהחה!
אני חווה זאת ברגעים אלו ממש!
מאת קופי פייטר
באמת יש דבר כזה? במקצוע שלי כשמפטרים אז הקבוצה מפסידה, הולכת ללשכת האבטלה ומקווה לטוב. קצת מסורבל אבל הרעיון טוב.
ומה יהיה עם האנשים האלה שיש להם שם משפחה שיכול להיות גם שם פרטי? עידן עמית, יובל עופר, אסף שגיא…רק אני נתקעתי עם שם משפחה לא של טייסים? נתנחם בזה שעודד פוירשטיין אתי…
מאת עידן עמית
אבל לך יש שם של משחק מחשב
קובי פייטר II פרו…
:)
מאת קויפר לשעבר
קוראים לזה שם פולינדרומי: עובד גם AB וגם BA…
זה בדרך כלל תוצאה של עיברות של שם לועזי
מאת חבציאלה
א. פלינדרום, לא פולינדרום.
ב. AB ולא BA (כש-A ו-B מייצגים יותר מאות בודדת) זה לא פלינדרום אלא מעגליות. פלינדרום זה מהסוף להתחלה, כלומר “תימע נדיע”, שלא עובד, או “נדיב אבידן” שכן.
מאת חבציאלה
מה שמזכיר לי, שצריך מונח עברי ל-snap.
צליפה?
מאת ערס פואטי
יש פלינדרומים מעניינים, שבהם A ו B מייצגיים צירופי הברות (ולאו דווקא מילים או אותיות).
למשל היחידות bag, badi, zain, מייצרות את הפלינדרום (שהוא גם קביעה מדוייקת כשלעצמה), המדהים:
באג בדיזיין – זין בדיבאג.
(המקור הוא אי שם במעמקי יחידה 8200).
ואגב, יש לנו גם פלינדרום תוצרת בית משלנו.
מאת חבציאלה
ריצת-צִיר (פַּלִינְדְרוֹם) מס’ 1671ג
מעֵט גלעד צוקרמן
שם, היא לקחה לשון ורדים
ממידרונו של החקלאי המש
שם, היא לקחה לשון ורדים וחולדה טרפה תולעת. לא נגרם אסון צורף וסבל. בַּרחוב, צעני בְּשֵם מתוּשלח דחף בְּחרוּף נפש רופא לבוּש צְחוֹרים. ברור וחשוב לציֵן: הבחור, השוכר דירות ברחוב פִּינֵס, זכר סוֹד רמאים והלך לדוּג בְּים הזּרמים הרמים. הזרמים נָטְרוּ סוּג פֶּלֶג לפוֹעלוֹ. נוצר בּוֹ המוּזר בתוך היּם.
זמר להקה עמד ושאב רוחות מפּרְשן שבוי. האיש בלט והפיח נועם בקורס הכנה לבחן בספורט.
איבה נוצרה והרצון הביא טֵרוּף. סב נח בּלֶה נכֵה סרוּק במעון חיפה וטל בשיא היוֹבש נשרף מתוח ורב אש ודמע.
הקהל רמז מי הכּוֹתֵב רֵזוּמֵה וברצונו לעוף לגלפּגוֹס, ורטן: מי מרזה? מי מרה מִיּם רזה? מי בּגוּד לכלה? ומי אמר: “דוֹס רכּז סְנִיף בּוֹחֵר בְּתוֹר יד רכוש”? הרוחב הניצל בו שחור ורב.
מי רוחץ שובל אפור? שפן פורח בפחד, חלש ותם משבי, נעץ בּוֹ חרב.
לבסוף: רוּץ, נוּס, אמרגן, אל תעלות הפרט הדלוח ומידרונו של החקלאי המּש.
מאת אסף שגיא
שכחתם את עמית נתנאל, שיר ראובן, ובועז זמר.
חבציאלה, נייס.