קראו דורבנות בפייסבוק
קראו דורבנות בטוויטר
(הצבעות: 124)השמחה לאיד של אח קטן, או כל אחד בעמדת נחיתות, כשמגיעה הסמכות העליונה לעשות צדק והאח הגדול חוטף מנה שלא בצדק.
במקרים המעצבנים ביותר מדובר בתגובה לפרובוקציה מצד הקורבן המאניאק.
“אבל המורה, זה לא אני עשיתי רעש! היה איזה ילד מחוץ לחלון! ותראי, עכשיו הוא חוגג את חג הקורבן כי הוא דפק אותי.”
“וכך, מר גולדסטון, היתה השתלשלות העניינים – הפלשתינים ירו מטחי קסאמים, וכשהם יורים אתה בדיוק מסובב את הראש ומסתכל לצד השני, במקריות מתוזמנת היטב. אנחנו מגיבים – ואז אתה יורד עלינו רצח והם חוגגים את חג הקורבן על הגב שלנו. זה צדק זה?”
נתרם ע”י: אסף צביון.
13 תגובות על ”חג הקורבן“
מאת ירון שהרבני
השמאלנים עוד לא תלו אותך על עץ?
מאת ערס פואטי
לגמרי המימונה של האשכנזים.
מאת Assaft
רצו, אבל היה רק עץ זית פלשתיני פנוי, והדילמה של לתלות אותי סוף סוף ולפגוע בעץ, או לשמוע להמיית ליבם ולא לפגוע בעץ החף מפשע (אבל להותיר אותי בחיים) היתה גדולה מדי, ומעגלי עיבוד הנתונים שלהם קרסו.
היום הם דחלילים בג’נין, כי בעלי העץ אמנם סנטימנטליים, אבל בעלי ראש מעשי.
מאת שפרה צח
חג הדורבן – השמחה לאיד של מי שהדורבן שלו נקלע לעמדת נחיתות, כאשר הקוטל, בתורו, זוכה לתגובות דומות.
מאת ערס פואטי
חג הדורבן – נחוג בכל 20 בינואר. היום שבו שפרה צח התגשמה לראשונה בצורת בן אנוש והחלה משפיעה אותנו בטובה ושופרת עלינו מחוכמתה.
מה היינו עושים בלעדייך.
מאת יובל
צריך לשנות את תחילת ההגדרה ל”שמחה לעיד”.
מאת שפרה צח
הוחמאתי עמוקות!
מאת דורי
מה היינו עושים בלי שפרה? את אותם הדברים, אבל לאט.
מאת נעם אבנרי
דורי, גם לך מגיעה איזו מחמאה
מאת ענבל ל
וחזרה לענייננו – הערך הנדון – או יותר נכון חזרה לעלילות גילחמש (אפרופו התגלותה של שפרה): זו, ללא ספק, היתה המומחיות שלי בגיל חמש (מקסימום שש).
עד היום אני זוכרת את הטיול בו גרמתי לאחי הגדול לעשות משהו שידעתי שאסור לו, ולא הוא ולא הורי קלטו את זה. אוי, איך שהוא חטף.
ואיך שאני נהניתי… כבר אז הייתי מכשייפה.
ומאז רק השתבחתי. (כמו שאמר שוביניסט אחד, אישה טובה צריך לשמור כמו יין טוב: עמוק במרתף).
מאת נעם אבנרי
אז תשעה באב זה חג החורבן?
יש לי עוד רעיון שקשור לשיחרור מעצירות, אבל נסתפק בדברים האלה.
מאת walrus
כן כן, גזענים שכמותכם, הדוגמא עם הפלסטינים צריכה כמובן להיות הפוכה, ואומרים שעץ זית עושה אחלא מנגל
בכל מקרה חג הקרבן שלנו הוא יום הזיכרון לחללי צהל
החל בד’ אייר כל שנה.
זה לוקח איזה 24 שעות עד שאנחנו נזכרים לזבוח ולאכול את הכבשים, הפרות, והיונים
בתאבון
מאת Assaft
אני חושב שהיום, יותר מתמיד, הערך הזה רלוונטי ועדכני במיוחד.