קראו דורבנות בפייסבוק
קראו דורבנות בטוויטר
ביטוי לציון איכות מעולה או שביעות רצון מרובה.
ניתן לקצר את הביטוי ל-“קרמל” בלבד.
ע”ע סילאן.
“שיהיה לך ערב קרמל מזוקק… “
– “נו אח איך היה הסופ”ש ?”
– “קרמל מזוקק לחלוטין!”
נתרם ע”י: גדי M.
מקור: גדי M.
נושכים את השפה
נושכים את השפה
ביטוי לציון איכות מעולה או שביעות רצון מרובה.
ניתן לקצר את הביטוי ל-“קרמל” בלבד.
ע”ע סילאן.
“שיהיה לך ערב קרמל מזוקק… “
– “נו אח איך היה הסופ”ש ?”
– “קרמל מזוקק לחלוטין!”
נתרם ע”י: גדי M.
מקור: גדי M.
19 תגובות על ”קרמל מזוקק“
מאת Rill
מתי הפך סוכר שרוף חלקית לסמל איכות?
חוץ מזה (אם אני לא טועה) כשמזקקים את הקרמל, מאבדים את הסוכר שעדיין לא נשרף (והתוצאה פחות מתוקה)
מאת נעמה
מה רע ב”דבש”?
– “שיהיה לך ערב דבש”
– “מה קורה?” “הכל דבש”
גם מאותו עולם מושגים, גם פחות מסורבל וגם שגור בפי רבים…
ואנחנו מגוונים גם ב”דבש וסביונים” בשביל הנוסטלגיה.
מאת יענקל'ה א.
אה?
מאת יענקל'ה איש יהופיץ
מסתבר שיש בדורבנות גם אפשרות בשם “כתוב ערך אקראי”.
מאת קופי פייטר
שני יהודים הולכים באושוויץ. אחד אומר: “תגיד, אתה מריח ריח של קרמל?”. השני עונה לו: “כן, היום שורפים את חולי הסוכרת”.
* גועל נפש, פשוט גועל נפש. אני מאוכזב מהאתר הזה שמאפשר לפרסם תגובות בזויות הכוללות בדיחות שואה. לא נכנס לכאן יותר בחיים!
מאת נעמה
הערך הזה הוא פשוט קרמל מזוקק!
הצליח להדיח את אגזוזואיקון מהמקום הראשון (מהסוף)!
מאת אסף שגיא
משנ”א, למרות שזה לא כזה ערך גרוע בכלל.
מאת איש
קופי – אתה רשע מרושע.
מאת ענבל ל
איש, איך אתה נופל כל פעם למוקשים של קופי שאוהב אותך באמת ובתמים??? די עם מריבות-אוהבים. והגיע הזמן שהשואה תקבל נושא משל עצמה. יהיו בו יותר פוסטים מאשר ב”ירושלים”, לדוגמה.
מאת איש
שואה זה לא מצחיק. תהרגו אותי.
מאת עבגד יבאור
איש, אני לא חושב שחוסר חוש הומור מהווה עילה להמית אותך, אני לא מוכן לקחת בזה חלק.
מאת ערס פואטי
שואה זה באמת לא מצחיק. אבל בדיחות שואה כן מצחיקות. הן אף פעם לא צוחקות ממש על הסבל של הקורבנות, אלא תמיד על דברים אחרים. מי שמתקשה להבין את זה, אני מוכן להסביר לו לגבי כל בדיחת שואה שהיא – על מה בדיוק צוחקים בה.
למשל בבדיחה לעיל של קופי, אף אחד לא צוחק על זה שרוצחים אנשים ושורפים את גופותיהם. מה שמצחיק פה הוא הדיסוננס האדיר שפעור בין היבשושיות הטכנית השלווה שבה דנים הדוברים בריח שנישא באוויר, לבין הגודל העצום של הזוועה המשמשת כרקע להתרחשות. הדוברים מתעלמים מהפיל בחדר, מהמפלצתיות האדירה של המצב, ומתרכזים דווקא באיזה פן טכני ושולי מאוד מתוכה.
זה, ורק זה, מה שמצחיק בבדיחה הזאת.
וכאמור, אני חושב שההבנה הזאת חשובה ולכן אני מוכן בשמחה לקבל בדיחות שואה נוספות ולהסביר למה מה שמצחיק בהן הוא אף פעם לא הסבל של הקורבנות, אלא תמיד משהו אחר לגמרי.
מאת JenRave
בדיחות השואה תורמות לזכרון השואה, מי שלא מזדעזע, גם לא יבין מה מצחיק.
מאת עבגד יבאור
לפי אותו הגיון גם הכחשת השואה תורמת לזכרון השואה.
מאת JenRave
עבגד יבאור, הסבר?
מאת עבגד יבאור
לא משנה, אין לי עניין להכנס לויכוח הזה, אני חוזר בי.
מאת קופי פייטר
האמת היא שבדיחות שואה זה גועל נפש ומי שמספר אותן הוא יצור אומלל ושפל.
ולכן אני מוכן למכור את כל בדיחות השואה שלי תמורת בדיחת גלעד שליט אחת טובה.
טוב נו, זו באמת פרה קדושה. אז אפצה בבדיחה על ביבי (זה מותר על פי אמנת לאס-וגאס, נכון?):
שרה ביקשה להפתיע את בעלה לכבוד יום הולדתו. הלכה למקעקע וביקשה ממנו לכתוב BIBI על התחת. המקעקע אמר לה שזה ארוך ומדי והוא יכתוב את האות B על כל פלח ישבן.
בלילה באה שרה לביבי ואמרה לו: “תראה איזו הפתעה הכנתי לך”, הפשילה מכנסיה ותחתוניה והתכופפה.
“שרה”, שאל אותה ביבי בהשתוממות, “מי זה BOB?”.
מאת צפרגול
השאלה לגבי גלעד היא האם כאשר הוא יחזור לישראל (בהנחה וזה יקרה בעודו בחיים) – האם הזמן הזה יחשב כדפוק, או כפז”מ?
מאת איש
ערס, אני לא מסכים איתך. בדיחות שואה? זה לא מצחיק אותי. ואסביר …
הטענה שלך היא שבדיחות מסוג זה: “אף פעם לא צוחקות ממש על הסבל של הקורבנות, אלא תמיד על דברים אחרים”.
אבל זה לא מדויק. הרי העובדה שנרצחו אנשים המון(המון), האופן שבו הם נרצחו וחוסר האונים של הטבח ההמוני הזה הוא המצע של רוב הבדיחות מסוג זה. “מתגלגל בארובה” – תסביר לי למה זה מצחיק? “דכאו” – כנ”ל. אה, אז לא מדובר בבדיחות? משום שאני חשבתי שבאתר של בדיחות עסקינן…
ודוק: אני לא מעוניין לטעון ולא טוען שכל עיסוק בשואה הינו פסול כאשר מעורב בו הומור. לא ולא. דווקא את המערכונים הסאטיריים המשובחים של החמיישה הקאמרית אהבתי.
ישאל השואל – מה ההבדל? ואענה: בעוד שבדיחות שואה לוקחות את הטרגדיה הנוראה כבסיס אשר מזין את הפאנצ’-ליין הרי שסאטירה צוחקת בד”כ על המסביב – ההתייחסות לניצולי השואה, האופן שבו משתמשים בשואה כדי להשיג הישגים בעולם, האופן שבו הדור השני רואה את עצמו ועוד.
הטענה שהבדיחות באות כדי “להתמודד” עם האסון הנורא אינה רלוונטית בשנת 2010, לדור שלא ידע. הבדיחות אינן אלא כלי, עלוב למדי, להתייחס לנושא בצורה רדודה ובכך, גם ללא כוונה, להמעיט מערכו.
אני מציע מבחן פשוט כדי להבדיל בין בדיחות שואה לגיטימיות לכאלה שהן לא. דמיין לעצמך שלא-יהודי מספר את הבדיחה לחבריו בלב אירופה ומידת הזעזוע שתחוש תלמד אותך מה הגבולות.
[הטקסט לעיל לא עבר הגהה]