קראו דורבנות בפייסבוק
קראו דורבנות בטוויטר
תקועה בבית, בעיקר בגלל הילדים.
“איך זה שלא רואים את אשתך בזמן האחרון?” “מאז שרועי נולד, היא אחוזת בית”.
“מאז שרועי נולד אני אחוזת בית. כבר עדיף להיות באחוזת ראשונים”.
“הכי מבאס זה להיות אחוזת בית בתל-אביב”.
תקועה בבית, בעיקר בגלל הילדים.
– “איך זה שלא רואים את אשתך בזמן האחרון?”
– “מאז שרועי נולד, היא אחוזת בית”.“מאז שעומר נולד אני אחוזת בית. כבר עדיף להיות באחוזת ראשונים”.
נתרם ע”י: שפרה צח.
13 תגובות על ”אחוזת בית“
מאת נעם אבנרי
ובהקשר דומה אפשר גם “אסיר ציון” = אחד שאף פעם לא נוסע לחו”ל.
מאת מיכל
שיפרה
זה יפה כיפליים:
כשלעצמו, יפה ושימושי ביותר,
וגם ממשיך כעין סידרה משלך,
עם האחוזי לחות…
נ ה ד ר !
מאת 65
מה נטחן עכשיו לנצח את האחוזי משהו הזה? כי זה לא כזה טוב
מאת שפרה צח
65 – אתה נשמע אחוז בהלה…
להרגיעך – שלחתי את שני הערכים האלה יחד לאוויר העולם, אך נפלאות המערכת גרמו לכך שהם עלו בהפרש של חודשיים זה מזה. זה לא הולך להפוך לערך סידרתי, כך שאפשר להתייחס לכל אחד מהם לגופו.
מאת עידן עמית
שנון.
אהבתי.
מאת ענבל ל
65, אתה נאחז באוויר…
פרט לשורש המשותף לשני הערכים – א.ח.ז – אין ביניהם קשר.
הראשון נשען על אחוזים (%), השני על מונח מההיסטוריה של תל-אביב עיר-הגודש.
מאת שפרה צח
תודה ענבל. בזכותך אני יכולה להוסיף את הדוגמה שירדה בעריכה: “הכי מבאס להיות אחוזת בית בתל אביב”.
מאת Lebowski
איך אין אף דוגמה על ענת קם? רשלנות פושעת.
מאת ענבל ל
וחבל שירדה, כי זו הדוגמה הטובה ביותר.
מאת איש
אטימולוגיה זה חשוב, לא?
מאת קופי פייטר
בדיוק כמו ב”אחוזי לחות”, אני מוצא כאן בעיה בכך שהוא חייב להיות כמו במובן הידוע בלי אופציה להפוך ליחיד או רבים. זה בדיוק ההבדל בין “פותחן קופסאות” המושמץ של אלעד ל”שודד ים” המצוין. לכן אני גם לא מבין איך עבר חודש בערך ו”אחוזי לחות” עדיין שולט במקום הראשון.
אגב, “אחוזת בית” ו”אחוזי לחות” מזכיר לי דורבניסט מכובד אחר ששלח שני סוסים למערכה.
שפרה, אין סיכוי שפתאום מחר יהיה לי צו 8 ואשלח לחזית, כמקרה אוריה החתי, נכון?
מאת שפרה צח
קופי – ברכת ברוכים השבים (והשווים). כאמור – אני שלחתי יחד, והם הפכו לפרודים שלא באשמתם. מצד שני, כמו שענבל כבר אמרה – למעט השורש א.ח.ז, לכל אחד מהערכים הללו אטימולוגיה משלו. ואשר לשימוש בגופים נוספים – אני אהיה הראשונה לשמוח כשנתחיל לראות במחוזותינו “אחוז בית”.
מאת נווה סדק
אך ראשנו עוד לא צח