ובכל זאת, בכל זאת, לחבר השמנמן הזה שאומר, “אני? מה פתאום, רק אכלתי מלפפון ושני גזרים”, אפשר בהחלט לומר, “כן כן, מכחיש שוארמה”. דומני שלמרות שאיש יהופיץ צודק בהגייה זה עובר.
כמובן, זה לא קשור לצמחונים.
חדלשון, יש בדיחות טובות ויש בדיחות גרועות, זה ידוע.
יש אנשים שחושבים שאסור להשתמש בשואה כנושא לבדיחות, ויש כאלה (כמוני) שלא רואים בזה פסול. גם זה ידוע.
אבל הטענה שלך היא חידוש: אתה קושר בין השניים, וטוען שהלגיטימיות של השימוש בשואה נשאבת מאיכות הבדיחה. אז או שלא הבנתי משהו, או שמדובר בטענה מזעזעת.
בהחלט הייתי מעדיף שלא ישתמשו כלל בשואה, כסוג האנשים הראשון שהזכרת. עם זאת אני משתדל להיות מציאותי והמציאות מראה שהווטו נשבר מזמן.
לכן המעט שנותר לי לבקש הוא לצמצם את השימוש למקרים בודדים וחריגים, ואולי בכך להמעיט בזילות השואה.
מקווה שאני מובן יותר כעת (או לפחות לא מזעזע).
ערס, מה זו ההיתממות הזו? באתר שהערך מס’ 1 שלו הוא “ניאון נאצי”? אני מאמין שזו הדעה של רובם ככולם כאן – אל תיגע בפרות קדושות אלא אם כן אתה יודע להכין סטייק בנזונה. כאן גם שחטו פרה וגם הפכו את הסטייק לגוש פחם שחור, ועל זה אנחנו באמת לא סולחים.
אתם השתגעתם. אתם פשוט השתגעתם. מישהו מספר בדיחה גרועה אז אתם גוערים בו “איך אתה לא מתבייש? לצחוק ככה על סבלם המזויע של מיליוני הקורבנות”. אבל אם הבדיחה ממש טובה אז זה כבר “היה שווה לנו לבזות את זכרם של הקורבנות, כי קיבלנו בתמורה צחוק טוב”.
טוב, זהו, אני הולך לאונן.
ואם למישהו פה זה לא ברור אז לדעתי:
1. בדיחות שואה הן לגיטימיות. חפרתי על זה כבר.
2. אם מותר לשחוט פרה קדושה בשביל בדיחה, אז כנראה שהשוחט לא באמת חשב שהפרה היא קדושה, ולכן הוא בעצם מסכים איתי לגבי #1.
3. הטענה שיש קשר בין איכות הבדיחה לבין מידת הלגיטימיות של השימוש בשואה היא היא זו שלדעתי מזעזעת.
4. אני לא באמת הולך לאונן. (זתומרת, מתישהו כנראה שכן, אבל לא ממש עכשיו. או שבעצם, טוב, לאמשנה).
זה עניין של דקויות וטעם.
יתכן שעבור בני הדור הנוכחי, בזמן הנוכחי, אפשר כבר לצחוק קצת על השואה אבל לא לגמרי נוח לעשות כן. אולי משום כך ריבוי בדיחות בנושא – כמות ולא איכות – נראה בלתי מתאים. לא מדובר ב”מחיר” הקרבנות הנמדד בשווי הבדיחה אלא אולי בתדירות. אם מספר ערכי השואה היה בלתי פרופורציונאלי, רבים היו עוזבים את האתר. כשמגיע ערך כזה פעם ב, מצפים שיהיה איכותי.
לא יודע, קצת בלבלתי את עצמי.
השילוב של צמחונות ושואה הוא מצויין,
ולא בכדִי…
אני בין החושבים כמו ערס,
אז גם לי אין ברירה אלא ללכת לאונן.
מה???
מה הקשר?
אין לי מושג, אבל זה הצחיק אותי.
עם כל הכבוד לערך (ואין הרבה, הוא די מאולץ)- צמחונים לא מכחישים שוארמה. צמחונים מכירים בעובדה ששוארמה קיימת, פשוט טוענים שיש משהו לא-הכי-מנומס-בעולם בלחתוך למישהו את הגרון ולחרוך אותו על שיפוד רק כי הוא נראה טעים.
קראו דורבנות בפייסבוק
קראו דורבנות בטוויטר
25 תגובות על ”מכחיש שוארמה“
מאת דורי
זה מתחיל בהכחשת שוארמה ונגמר בהכחשת צואה (אצל צמחונים שאוכלים הרבה סיבים).
מאת יענקל'ה איש יהופיץ
אומרים שָוָוארְמָה ולא שוֹאָרְמָה אז זה לא ממש תופס לדעתי.
מאת הלוחש לשוארמה
ובכל זאת, בכל זאת, לחבר השמנמן הזה שאומר, “אני? מה פתאום, רק אכלתי מלפפון ושני גזרים”, אפשר בהחלט לומר, “כן כן, מכחיש שוארמה”. דומני שלמרות שאיש יהופיץ צודק בהגייה זה עובר.
כמובן, זה לא קשור לצמחונים.
מאת איש
“אפשש” אתה חתיכת זבל מזובל. מכל הלב. בברכה…
מאת חדלשון
ובהמשך לדברי יענקל’ה, לטעמי שימוש במושגי שואה יכול להיות מוצדק רק אם הערך ממש ממש טוב, כזה שראוי להתנוסס ברשימה העליונה שמשמאל.
והערך הזה הוא לא.
מאת ערס פואטי
חדלשון, יש בדיחות טובות ויש בדיחות גרועות, זה ידוע.
יש אנשים שחושבים שאסור להשתמש בשואה כנושא לבדיחות, ויש כאלה (כמוני) שלא רואים בזה פסול. גם זה ידוע.
אבל הטענה שלך היא חידוש: אתה קושר בין השניים, וטוען שהלגיטימיות של השימוש בשואה נשאבת מאיכות הבדיחה. אז או שלא הבנתי משהו, או שמדובר בטענה מזעזעת.
מאת חדלשון
בהחלט הייתי מעדיף שלא ישתמשו כלל בשואה, כסוג האנשים הראשון שהזכרת. עם זאת אני משתדל להיות מציאותי והמציאות מראה שהווטו נשבר מזמן.
לכן המעט שנותר לי לבקש הוא לצמצם את השימוש למקרים בודדים וחריגים, ואולי בכך להמעיט בזילות השואה.
מקווה שאני מובן יותר כעת (או לפחות לא מזעזע).
מאת חדלשון
וכהשלמה – הניסוח שלי בדבר ההתנוססות ברשימה – אכן לא מוצלח במיוחד.
מאת קופי פייטר
ערס, מה זו ההיתממות הזו? באתר שהערך מס’ 1 שלו הוא “ניאון נאצי”? אני מאמין שזו הדעה של רובם ככולם כאן – אל תיגע בפרות קדושות אלא אם כן אתה יודע להכין סטייק בנזונה. כאן גם שחטו פרה וגם הפכו את הסטייק לגוש פחם שחור, ועל זה אנחנו באמת לא סולחים.
מאת חדלשון
קופי, ניחמתני..
מאת איש
*זה* מה שמזעזע אותך, הו ערס? כמו שנאמר, איש-איש ומה שמזעזע אותו…
מאת ערס פואטי
אתם השתגעתם. אתם פשוט השתגעתם. מישהו מספר בדיחה גרועה אז אתם גוערים בו “איך אתה לא מתבייש? לצחוק ככה על סבלם המזויע של מיליוני הקורבנות”. אבל אם הבדיחה ממש טובה אז זה כבר “היה שווה לנו לבזות את זכרם של הקורבנות, כי קיבלנו בתמורה צחוק טוב”.
טוב, זהו, אני הולך לאונן.
מאת ערס פואטי
ואם למישהו פה זה לא ברור אז לדעתי:
1. בדיחות שואה הן לגיטימיות. חפרתי על זה כבר.
2. אם מותר לשחוט פרה קדושה בשביל בדיחה, אז כנראה שהשוחט לא באמת חשב שהפרה היא קדושה, ולכן הוא בעצם מסכים איתי לגבי #1.
3. הטענה שיש קשר בין איכות הבדיחה לבין מידת הלגיטימיות של השימוש בשואה היא היא זו שלדעתי מזעזעת.
4. אני לא באמת הולך לאונן. (זתומרת, מתישהו כנראה שכן, אבל לא ממש עכשיו. או שבעצם, טוב, לאמשנה).
מאת אמו פיליפס
ערס, תשמע, אחרי 8 דקות לאונן שוב זה באמת מוגזם
מאת יענקל'ה איש יהופיץ
זה עניין של דקויות וטעם.
יתכן שעבור בני הדור הנוכחי, בזמן הנוכחי, אפשר כבר לצחוק קצת על השואה אבל לא לגמרי נוח לעשות כן. אולי משום כך ריבוי בדיחות בנושא – כמות ולא איכות – נראה בלתי מתאים. לא מדובר ב”מחיר” הקרבנות הנמדד בשווי הבדיחה אלא אולי בתדירות. אם מספר ערכי השואה היה בלתי פרופורציונאלי, רבים היו עוזבים את האתר. כשמגיע ערך כזה פעם ב, מצפים שיהיה איכותי.
לא יודע, קצת בלבלתי את עצמי.
מאת כפרה
ולעניינינו, צמחונאצי, חצימחוני וחבריהם הרבה יותר מוצלחים. בקרוב תפתח קטגורייה לערכי צמחונות?
מאת נעמי
אה. ולצחוק על מחבלים מתאבדים וזק”א ולעשות אחד לשני עדן אברג’יל זה בסדר.
מוסר כפול?
מאת מיכל
השילוב של צמחונות ושואה הוא מצויין,
ולא בכדִי…
אני בין החושבים כמו ערס,
אז גם לי אין ברירה אלא ללכת לאונן.
מה???
מה הקשר?
אין לי מושג, אבל זה הצחיק אותי.
מאת אמנון
מכחיש שוורמה יהיה כחוש.
מאת חדלשון
איזו ערסת פנים יש לערס מזועזע?
מאת איש
מיכל – המשפט שלך “השילוב של צמחונות ושואה הוא מצויין” ייזכר פה באתר לדיראון עולם. בברכת הגעלת אותי עד כי הקאתי בפה.
מאת דורי
מיכל, זה משפט נהדר. נבקש מא’ש להוציא סטיקרים כאלו לקראת המפגש.
מאת מיכל
נו, באמת,
עד כדי כך אני לא מובנת?
הצימחונים האידאולוגים טוענים שבשביל החיות הנטבחות כל יום הוא יום של שואה.
בנתם?
תודה.
מאת איש
אה.
מאת CobeAnan
עם כל הכבוד לערך (ואין הרבה, הוא די מאולץ)- צמחונים לא מכחישים שוארמה. צמחונים מכירים בעובדה ששוארמה קיימת, פשוט טוענים שיש משהו לא-הכי-מנומס-בעולם בלחתוך למישהו את הגרון ולחרוך אותו על שיפוד רק כי הוא נראה טעים.