ניגוב באמצעות לחם כלשהו וספיגת המיץ הנותר בתחתית הכלי של הסלט.
זוהי מחווה מקובלת במזרח התיכון. המחווה קצת דומה לניגוב חומוס, אך מלווה בהטבלה ורמת לחות גבוהה יותר. זוהי פעולה הנחשבת הכרחית בסיום ארוחת בוקר המתבססת על ביצת עין וסלט באותה צלחת.
“שרה, את יכולה לזרוק לי פיתה? אני בדיוק מתחיל למצמץ את הסלט!”
“יש לי חבר שממצמץ גם את החומוס, הכלי נשאר נקי ואפשר להחזיר אותו לארון!”
“אני רואה שמיצמצת את הסלט, אדוני. הארוחה על חשבון הבית.”
נתרם ע”י: snufkin.
מקור: אורלי שטרן.
5 תגובות על ”למצמץ את הסלט“
מאת עודד פוירשטיין
אה! מצוין!
אמא שלי תמיד אומרת שכל דבר צריך לאכול עם לחם. זה מין מנהג רומני שכזה, דווקא – לנגב את המיץ של הכל (סלט, רוטב של רביולי, שאריות קוטג’) עם לחם P:
מאת הודית
ביידיש זה: אנטינקען. משמע:להשרות.
מאת GalRatz
סבתי ז”ל היתה אומרת בבולגרית “טופינו”. אני לא בטוח מה התרגום המדויק, אבל כל המשפחה שלי יודעת ש”לעשות טופינו” משמעותו לטבול לחם בתבשיל נוזלי כלשהו (לאו דווקא מיץ של סלט).
מאת A guy to the matter
אני שונא סלט ואפילו אני מעריך את המילה הזו :]]
יפה
מאת נעם אבנרי
גיא, אנשים כמוך צריך להוציא מחוץ לחוק.
וגם כאלה שאוהבים סלט אבל שופכים את המיץ שנשאר.
(יש מדינות בארה”ב שבהם זה נחשב ל- Federal offense)