קראו דורבנות בפייסבוק
קראו דורבנות בטוויטר
דיבור בשפה גבוהה ונאורה שלא לצורך, פּוֹמְפּוֹזִיוּת.
פרפרזה על הביטוי “לשון סַגִּי נְהוֹר”, שפירושו שימוש במילה במשמעות הפוכה למשמעותה המקורית, בדרך כלל בציניות, והחלפת המילה נְהוֹר במילה נָאוֹר, כלומר רב-תרבותי או רב-אינטליגנטי.
– “תגיד, מה זה הפנס הכחול הזה סביב עין שמאל?”
– “זה מאמש, בשוק הכרמל.”
– “מה קרה?”
– “פניתי אל אחד התגרנים ושאלתיו האם יכול אני לפשפש בבולבוסיו ולברור לי העידית. ואז חבט הוא בי והטיח בפני סנוקרת כשהוא נושא קולו בזעקות: מה, פשפשים, אצלי…”
– “הבט ידידי. בשוק הכרמל דבר פשוט. אם תשתמש בלשון סגי נאור, את הקניות שלם ובריא לא תגמור.”
נתרם ע”י: נחום בודין.
מקור: נחום בודין.
7 תגובות על ”לָשׁוֹן סַגִּי נָאוֹר“
מאת איש
הערך חלש… ו אם כבר אז עדיף לכתוב “לשון שגיא נאור”.
מאת נעור
גם ההסבר מוכיח את אמינות הערך
פרפרזה..רב תרבותי…רב אינטליגנטי
ממש סגי נאור..
ערך יפה – אהבתי
מאת הוקי
בסה”כ אהבתי :)
אבל כמה הערות ברשותך. הבעיה עם הערך היא לא הבעיה שלו, אלא העובדה שמעט מדי אנשים מבדילים בין אל”ף וה”א בהגייה, ומעט מדי יקפידו על ההבדל בנו”ן בין השווא לקמץ.
אגב במקור נהור ונאור חולקים אותה משמעות, אור ונהרה (מארמית ומתהילים).
חוץ מזה פומפוזיות היא לא בהכרח נאורות
מאת עידן עמית
שימוש בדורבנות ביומיום – לשון שגיא אסף?
מאת דורי
לא ציניות, סרקאזם. ולשון סגי נהור היא לא דיבור סרקסטי אלא לשון נקיה (או יופמיזם).
אבל חוץ מזה, דורבנה חביבה.
מאת בוצי הקפצן
לא רע, אבל את “היי לישנא” אהבתי יותר.
מאת דן סגל
חכמים הזהרו בלשונכם: ניבול פה – עד כמה חמור? מזעזע!!! איך מדברים כך על ישיבה שלומדים שם תורה??היא אחד הגורמים להרבה אסונות שבעוונותינו הרבים קורים בימינו אנו! והכל מפורש ממש! בשבת דף לג’ עמוד א’ בעוון נבלות פה צרות רבות, וגזירות קשות מתחדשות, ובחורי “שונאי ישראל” מתים, יתומים ואלמנות צועקין ואינן נענין,
שנאמר (ישעיהו ט) על כן על בחוריו לא ישמח ה’ ואת יתמיו (ואלמנתיו) [ואת אלמנותיו] לא ירחם כי כלו חנף ומרע וכל פה דבר נבלה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה.
מה פרוש ועוד ידו נטויה? אמר רבי חנן בר רבא: הכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה, אלא כל המנבל פיו אפילו חותמין עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה – הופכין עליו לרעה. אמר רבה בר שילא אמר רב חסדא: כל המנבל את פיו – מעמיקין לו גיהנום, שנאמר (משלי כב) שוחה עמקה פי זרות. רב נחמן בר יצחק אמר: אף שומע ושותק, שנאמר (משלי כב) זעום ד’ יפל שם.
א”כ דברים נוראים כתובים כאן וזה אחד הגורמים הגדולים לכל הפיגועים שיש היום ד’ ירחם! לכן יש עצה שכתובה בהלכה: קיצור שולחן ערוך סימן קנא’ סעיף ו’ : הרוצה לשמור את עצמו מחטא זה ישמור את פיו מניבול פה, משקרים, מרכילות,מלשון הרע ומליצנות, וכן ישמור את אזנו משמוע דברים כאלו, גם יהא זהיר לקיים נדריו ולא ירבה בדאגה. וגם יהא זהיר מהרהורים רעים. וקודם שהולך לישן יעסוק בתורה או יאמר ד’ מזמורי תהלים הראשונים ויזהר שלא לישן בחדר יחידי משום ע”ש…
המקלל את חברו או את עצמו בשם ד’ או באחד מכינויו של שם ד’ בכל שפה שהיא, עובר על לאו מן התורה, שנאמר: “לא תקלל חרש”. כוונת הפסוק היא, שאפילו חרש שאינו שומע ואינו מצטער – אסור לקלל אותו. אסור לקלל גם ללא הזכרת שם ה’ או כינוי של שם ד’. גם ברמז אסור לקלל אם משתמעת מהדברים קללה.
בספר חסידים מובא, כי המקלל את חברו, הקללה חוזרת למקלל, “שכל הקללות שקילל דוד את יואב נתקיימו בזרעו של דוד”.
כתוב: “תולה ארץ על בלימה”. אמר רבי אילעא : אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את עצמו בשעת מריבה, שנאמר תולה ארץ על בלימה. פירוש: כל העולם תלוי על זה שאדם בולם פיו!עוד פירוש: כל העולם תלוי על בלי- מה שהאדם לא יגיב אפילו: מה!
לכן כדי למנוע אסונות רחמנא ליצלן עלינו לשמור על פינו!
ועוד אמר רבי יוחנן היה ראוי שהקב”ה יברא לנו שתי פיות אחד לדברי תורה וקדושה ואחד לדברים בטלים! ואם הקב”ה ברא לנו פה אחד זה כדי שנשמור את הפה גם מדברים בטלים וכל שכן מניבול פה וקללות! לכן בואו ונקבל על עצמינו בלי נדר לשמור על הפה ולדבר רק דברים המינימליים שהם באמת לצורך ודברים המועילים!
“רובם בגזל, ומעוטם בעריות”. “מפני מה הוצרכו ישראל שבאותו הדור כפרה?
מפני שזנו עיניהם מן הערווה וכו’.
אמר רב ששת: מפני מה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץ, עם תכשיטין שבפנים?
לומר לך, כל המסתכל באצבע קטנה של אשה, כאילו מסתכל במקום התורף. (ברכות כ”ד). “ולא יראה בך ערות דבר” (דברים כ”ג) – ערות דִּבּוּר, זה נבול פה”. ואמרו עוד (שם): “כל המנבל פיו מעמיקים לו גיהינום”. גם כן אמרו (שבת ל”ג): “אף השומע ושותק!!!!!!!!! שנאמר זעום ד’ יפול שם”. הרי לך שכל החושים צריכים להיות נקיים מן הזנות ומניבול פה.
גם- דבר השקר, גם הוא חולי רע נתפשט מאוד מאוד בבני האדם.