בשבועיים האחרונים פייסבוק מבצעת גל חסימות נרחב שכפי הנראה ממוקד על אנשים שיש להם עוקבים רבים – אושיות פייסבוק, אם תרצו. הם כוללים אנשים כמו רז ציפריס, אבנר רסל, יותם זמרי, אביב מזרחי, חנוך דאום, איתן כליף ועוד רבים אחרים. הסיבה: כתבו את המילה “קוקסינל” על שלל הטיותיה בסטטוסים שלהם. ולא, לא מדובר בסטטוסים חדשים. פייסבוק הלכה אחורה , לפעמים בין שנה לשש שנים אחורה, כדי למצוא את הסטטוסים ה”פוגעניים” ולחסום את כותביהם. אנשים אלה נחסמו לתקופות שבין שבוע לחודש. ואחרי שלמדנו שאסור יותר לומר את המילה “קוקסינל” (שלכשעצמה לא פוגענית), וכשחשבנו שזה מאחורינו, אתמול (יום שני) פייסבוק פצחה בגל חסימות חדש – הפעם על המילה “כושי”. אין ספק בכלל שאותם נחסמים על “קוקסינל” עשויים למצוא את עצמם עם חסימה חדשה ברגע שזו תסתיים.

חודש בלי פייסבוק יכול להיות הרסני לאנשים מסויימים. במיוחד אותן אושיות רשת שנחסמו. חלק נכבד מהאנשים האלה עובדים בתעשיית הפרסום, והשימוש ברשת החברתית הוא מעבר לסתם כיף או העברת זמן. יש להם עמודי פייסבוק מסחריים שהם מנהלים (שמכניסים כסף לפייסבוק ככאלה שמשלמים על פרסום), וגם אם לא – המוניטין שלהם הוא ברשת. הם מקבלים השראה, מתעדכנים על מה שקורה מסביב, מפרסמים תוכן פופולרי, ובכך גורמים גם לנו להישאר יותר בפייסבוק.

מילים לא פוגעות. ההקשר פוגע.

לכאורה זה צעד שיכול להתפרש כחיובי – אנחנו לא אוהבים מילים פוגעניות, ואם נעלים אותן מהשיח אז אנחנו נחיה בהרמוניה מושלמת. אלא שזה לא נכון, אבל כנראה שזו הפנטזיה במטה פייסבוק בדבלין, בו יושבים ישראלים דוברי עברית ומבצעים את החסימות האלה.

“קוקסינל” הפכה למילת גנאי רק אחרי שהיה לה הקשר לגיטימי. היא לא נוצרה כדי להעליב – היא נלקחה בהשאלה משם הבמה של האמנית הטרנסג’נדרית הצרפתיה משנות החמישים.

“כושי” אמנם הרבה יותר מושרשת כמילת גנאי, אבל כשחוסמים מילה על עיוור אפשר בקלות לפספס את זה שיש לה שימושים אחרים, כמו אותו פונדק מפורסם על הק”מ ה-101 של כביש הערבה – פונדק כושי רימון.

אבל האם כל מי שמשתמש במילים האלה פוגע? אם אני אכתוב סטטוס ביקורתי על גזענות או על טרנספוביה, פייסבוק לא מבדילה ביני לבין גזען או טרנספוב. אפילו אם אני אצטט את דבריו של מישהו שהתבטא כנגד שחורים או כנגד טרנסג’נדרים (או קרוסדרסרים), אני מסתכן בחסימה. יש מעין “הילה” של שימוש הוגן במונחים פוגעניים כשמשתמשים בהם כדי להעביר ביקורת על תופעות חברתיות פסולות, אבל פייסבוק לא טורחת לעשות את ההבדלה. וכל זאת, כמובן, כשברקע פועלים להם עמודים וקבוצות של ארגונים גזעניים כמו להב”ה ויד לאחים או כשבעמודי ימין מסויימים ישנן קריאות חוזרות להריגתם או אונס של שמאלנים. אבל אני סוטה מהנושא.

אפילו אם ניקח את אחת המילים הכי טאבו בשפה האנגלית – nigger, אפשר בקלות לראות באילו הקשרים היא פוגענית ובאילו הקשרים היא אחוותית. נגיד אם שוטר לבן קורא לאזרח שחור במילה הזו – פסול ברמה פלילית. אבל אם איש שחור קורא לחבר שלו ככה, זה בסדר לגמרי לגמרי. האבסורד הוא שברשת החברתית הזו, גם אם אני אהיה שחור וטרנסג’נדר, עדיין יהיה אסור לי להשתמש במילים האלה. מיסטר גריסון מ-South Park הבהיר את ההבדל יפה מאוד כשהוא יצא מהארון והתחיל לקרוא לכולם fag, באחד מהפרקים החשובים ביותר בסדרה (עונה 5, פרק 1).

מותו של האינטרנט החיצון

או: אם אתה לא בפייסבוק אתה לא קיים

מתי בפעם האחרונה הקלדתם כתובת של אתר (שהוא לא חדשותי כמו ynet) בדפדפן שלכם כדי להתעדכן מה חדש בו?
ספוילר: כנראה שדי מזמן. ואם לא, אז אתם המיעוט השקט.

הצרה היא שהאינטרנט החיצון (קרי מה שנמצא מחוץ לפייסבוק), אתרים כמו דורבנות, בלוגים ואתרים מסחריים, כבר כמעט ואין להם זכות קיום בלי פייסבוק. היחידים שמחזיקים עם מספר כניסות אורגניות הם אתרי חדשות פופולריים. מעבר להם, הרשימה קצרה.

פייסבוק שמה לעצמה למטרה להיות מרכז האינטרנט. או יותר מכך – המקום היחיד באינטרנט. לא סתם פוסטים שמכילים לינק מקבלים פחות חשיפה מפוסט שמכיל תוכן מקורי ומוטמע בפייסבוק – תמונה, וידאו או שיתוף של פוסט אחר. “רוצים להוציא את הקהל שלכם מפייסבוק? תשלמו לנו”, הוא הסאבטקסט של האלגוריתם של פייסבוק. הבעיה התחילה כשפייסבוק דחפה באופן אגרסיבי את ה-Pages, אותם “אתרים” בתוך פייסבוק, שאם יש גוף מסחרי שאין לו עמוד פייסבוק, אפשר לומר שאין לו נוכחות ברשת. זה ביחד עם סגירתו של שירות Google Reader הביא למותו של האינטרנט החיצון.

לא שמים את כל הביצים בסל אחד

נכון, זה נחמד שהפיד שלכם מכיל (כמעט) רק דברים שאתם אוהבים, או אוהבים לשנוא. אבל כשכל התוכן נמצא בידיה של חברה מסחרית שלא שמה זין עליכם, זה מסוכן. אלמלא כמה דיווחים באינטרנט החיצון, לא היינו יודעים, למשל שאלה שהשמיעו ביקורת נגד פייסבוק על החסימות – גם הם נחסמו והביקורת שלהם הוסרה ללא הודעה מראש. זה שווה את הנוחות שלכם? להיות מושתקים כשאתם מביעים דעה? לא מסיתים. לא פוגעים בקבוצה דמוגרפית מוחלשת. כותבים פוסט “נו נו נו” לאחת החברות הגדולות והעשירות בעולם.

אז נכון, פייסבוק לא חייבת לנו כלום. אין לנו כל זכות לערער על תנאי השימוש שלה. וזה בסדר. מוצר שלה, שתעשה מה שבא לה. מה שאני אומר זה – למה אנחנו חייבים לפייסבוק משהו? למה שאנחנו נשים את כל הביצים שלנו (ליטרלי ופיגורטיבלי) בסל אחד? ולא מספיק שמי שנחסם לא יכול לפרסם פוסטים – גם נחסמת הגישה להשתמש ב-Facebook Messenger, שבארץ הוא אחד השירותים הפופולריים ביותר לצ’יטוט. פייסבוק יכולה, ובפועל גם עשתה, לחסום אתכם מהשירות באמצע שיחה. ואז לכו תמצאו דרך לכתוב לבן אדם הזה. מי מכם עוד משתמש באימייל כדי לכתוב הודעות? מי מכם משתמש ב-Google Hangouts? מעטים עד בודדים (ואני ביניהם). בינתיים WhatsApp היא כנראה מקום חסין מחסימות, אפילו שהיא בשליטת פייסבוק. אבל זכרו שזה רק “בינתיים”.

טיפ: לכו לגבות את הפרופיל שלכם. לכו להגדרות של פייסבוק, ושם יש בסוף הרשימה לינק: Download a copy of your Facebook data, או בעברית: הורד עותק‏ של הנתונים שלך בפייסבוק. זה תהליך קליל יחסית, ובסופו יהיה לכם עותק מקומי של כל מה שפרסמתם עד אותה נקודה, כולל תמונות, טקסט ואפילו הודעות. זה לא גיבוי שמאפשר לשחזר את הדברים לפרופיל שלכם. זה רק נותן לכם גישה מקומית ובלתי מצונזרת לכל מה שפרסמתם, גם אם זה יימחק בעתיד.

קוקסינל וכושי – רק ההתחלה

אין לדעת מתי פייסבוק תרגיש שהיא סיימה את העבודה, שהיא הסירה מההיסטוריה של האנושות תוכן שהכיל מילים מסויימות (ג’יזס קרייסט, רק לכתוב את המשפט הזה עושה לי צמרמורת). אפשר רק להניח שקוקסינל וכושי הן רק ההתחלה. מה תהיה המילה הבאה שפייסבוק תחליט שלא ראויה לכתב? נאצי? מפגר? אוטיסט? שמן? יהוה? עד שיגמרו לנו המילים?

אני לא דואג מזה, האמת. האתר הזה, דורבנות, והאנשים שגולשים בו ותורמים לו, רק מוכיח שברגע שמישהו שם מכשול על השפה שלנו, אנחנו נהיים יצירתיים יותר וממציאים מילים חדשות. זה משחק של חתול ועכבר שבחיים לא יגמר. זוכרים שמירי רגב ניסתה להעביר הצעת חוק שאוסרת על שימוש בסמלים וכינויים נאציים? מיד שלפתי מהארכיון את כל הדורבנות שגולשים העלו לאתר כדי לכנות מישהו נאצי מבלי להשתמש במילה הזו: יצאן, צורר, לאומני חדש, חברתי לאומי ועוד.

אז אסור להגיד קוקסינל? אנשים כבר התחילו לכתוב פרת משה רבנו במקום. אסור להגיד כושי? אנשים התחילו לשתול את המילה בתוך מילים אחרות כמו “כושילרבאק”. לא יהיה לזה סוף. תקחו לנו מילה? נמציא עשר חדשות. אנחנו, בני האדם באופן כללי, אלופים בלמצוא דרכים להגיד משהו מבלי שהוא יהיה גלוי.

סלנג תמיד ינצח פוליטיקלי קורקט, גם כשה-PC מוצדק וגם כשהוא לא. ובמקרה הזה של פייסבוק והמילים שהיא לא אוהבת – זה מאוד מאוד לא מוצדק. זו מלחמה נגד מילים, לא נגד רעיונות. ומילים אי אפשר לנצח.

שלכם באהבה,
אסף שגיא.