קראו דורבנות בפייסבוק
קראו דורבנות בטוויטר
שם גנרי לארגוני איכות הסביבה.
– “מה דעתך שנארגן את החברה לנקות את חוף פלמחים?”
– “בכיף. אתה צריך רק ליצור קשר עם מישהו בפלוגת העץ עץ ושיארגנו לנו שקיות זבל וכובעים.”
נתרם ע”י: מכבס המילים.
נושכים את השפה
נושכים את השפה
שם גנרי לארגוני איכות הסביבה.
– “מה דעתך שנארגן את החברה לנקות את חוף פלמחים?”
– “בכיף. אתה צריך רק ליצור קשר עם מישהו בפלוגת העץ עץ ושיארגנו לנו שקיות זבל וכובעים.”
נתרם ע”י: מכבס המילים.
29 תגובות על ”פלוגת העץ עץ“
מאת שרולי גנור
מכבס המילים, האטימולוגיה וההסבר יַרדו בכביסה.
מאת איש
שרולי – זה נשמע כמו SS, ולכן זה הופך את מגיש הערך ליצור הכי נאלח בסביבה (בינתיים).
מאת שרולי גנור
אכן זו היתה אפשרות שעלתה בראשי כשניסיתי לשחזר את האטימולוגיה שנמחקה, אבל היא קלושה וחסרת טעם מכדי שתפורסם לקראת יום השואה (או בכלל), אז חייב להיות הסבר אחר.
מאת איש
לא, שרולי, זו אכן האטומולוגיה (הטעות במתכוון). עומד מולנו ערך שכל כולו כיעור מדשדש. בן עוולה עלוב. אמנם, ייתכן שנעשתה שגגה הנובעת מבורות. אולם דומה כי לא זה המצב.
מאת fireshine
אמנם, די חוסר טעם ולא ערך טוב, אבל מכאן ועד לקרוא ליוצר “בן עוולה עלוב”, הדרך רחוקה. בדיחות שואה אין פירושן חוסר כבוד, הגיע הזמן להפנים זאת כבר. כולנו ישראלים כאן והומור הוא דרך נהדרת להתמודד.
מאת איש
פיירשיין – בתור דמות מן העבר, את בטח יכולה להזדהות עם זה שיש אנשים ש”בדיחות שואה” מבחינתם זה ברזל מלובן הננעץ בבשרם, נכון? ולסיפא של תשובתך: הומור זו אכן דרך טובה להתמודד עם דברים. איפה ההומור ואיך הוא עוזר בהתמודדות במקרה זה??
מאת R.G
גם אני מאד לא אוהב את עלה התאנה הזה, “זו דרך להתמודד”. וטוב שלפעמים משתמשים בו במקרים כאלו שממחישים עד כמה הוא עקר ופיקטיבי, ולעיתים מבזה כשלעצמו.
אבל, בחיי, איך זה מגיע למצב של כאלו ניבולי פה?..
מאת איש
אר.ג’י - מכיר את הביטוי האנגליתי “פייט פייר וויז פייר”?
מאת R.G
כן, אבל בעיקר מכיר “פייט פייר” בלי המשך ועם ניקוד אחר.
מאת איש
וויזאס, מה לא היה פייר במה שנכתב? חשוב טוב לפני שאתה עונה, שכן אתה בוחר להגן על מנוול שזרק פה “בדיחת שואה”. אגב, אתה מכיר את הביטוי האנגליתי “צ’וז יור פייטס”?
מאת R.G
צודק, באמת הייתי צריך לנהוג לפיו.
You’re gonna beat me with experience.
מאת Diftong
עדר ערסים בערסמובילים:
פלוגות האדס אדס.
(או איך שלא מאייתים את הרעש שחוזר על עצמו ברעש האלקטרוני שבוקע מרכבים אלו)
מאת fireshine
אוקי, נכון, להגיד שזו דרך להתמודד היה ניסוח קצת מטופש – אבל הכוונה שלי היתה, שהומור שחור בכלל, ובדיחות שואה בפרט, הן דבר מבורך ונהדר (כשהוא טוב). כי הוא מעלה את זכר השואה – לא נותן לה להשכח – וגם מלכד את הקבוצה הנדונה סביב נושא מסוים.
הרי רובנו פה יהודים, אני מניחה – כולנו יודעים שהשואה היתה קטסטרופה זוועתית שאסור שתשנה אי פעם בעתיד. ולכן מותר לנו לצחוק עליה. האם זה לא קצת צבוע, או יומרני, או סתם בלתי אפשרי, להתייחס בפנים חתומות ורציניות עד מוות, כל הזמן, לכל נושא, גם אם הנושא הזה נידון בפאתוס (הראוי לו) בכל הקשר פורמלי?
בבדיחות שואה יש משהו שמפר את ההגמוניה הפורמלית. קצת סאטירה על משהו שכולנו יודעים בינינו לבין עצמנו עד כמה רציני הוא באמת. איפה משטרת המחשבות שתאסור עלינו לצחוק?
והקריאה שלך לכותב שניסה להתבדח (גם אם באופן סר טעם או לא מצחיק) “בן עוולה עלוב ונאלח”, לחלוטין מחטיאה את מי שהוא כנראה באמת – מישהו שניסה להתבדח, לא להרע.
מאת איש
השימוש במילים קשות היה מכוון ונדמה לי שהוא השיג את מטרתו. תני לי להאיר את הנושא מכיוון אחר. אנו חיים בעולם של דימויים, והם מטבע הדברים מייצרים באופן בלתי מודע השוואות בין מושא הדימוי לבין הדבר שהוא נדמה אליו.
כשמישהו קורא לאדם קפדן מאד – “נאצי”, הוא באופן אוטומטי מייצר השוואה בינו לבין הצורר הגרמני. נכון שההשוואה נעשית ביחס לפן מאד מסוים, אבל זה לא משנה – ההשוואה כבר נעשתה. ואם ההשוואה לגיטימית, הרי שאולי להגיד “נאצי” זה כבר לא נורא כל כך. ובאופן שכזה, אנו מרככים ומרדדים את מה שצריך להמשיך ולהיות מאד-מאד קשה ונורא. כי כשהוא יפסיק להיות נורא, ויפסיק להיות קשה, אז אולי גם יהיה בסדר לאכול גלידה בערב יום השואה, או ללכת לסרט, או …
מאת שרולי גנור
אני מרגיש בדיוק כמו איש. סיינפלד עשה עוול לשואה עם
Soup Nazi כי הוא הקביל בין אדם קפדן שמתעמר בלקוחותיו לנאצי, ובכך המעיט בזוועה של הנאציזם. גם את ניאון נאצי אני לא אוהב, מאותה סיבה בדיוק.
וכשחרדים צועקים על שוטרים “נאצים”, כשמפגינים מימין ומשמאל צועקים “נאצים”, וכשכל דבר “מזכיר משטרים אפלים”, זה עושה לי צמרמורת.
מאת מילהאוס
יש הבדל גדול בין לקרוא, בהומור, לבן אדם קפדן שמתעמר בלקוחות נאצי, לבין מפגינים מימין ומשמאל שצועקים נאצים לעבר החיילים. אין שום מקום להשוואה בין שני המקרים.
ההבדל הוא שבמקרה הראשון כולם מבינים שמדובר בהקצנה לשם ההומור. אף אחד לא באמת חושב שמגיש המרק הוא נאצי.
במקרה השני, כשמשהו מכנה חייל צה”ל נאצי, הוא בד”כ מתכוון לכך ברצינות. השוואה כזו היא בוודאי לא לגיטימית ומנצלת את השואה באופן ציני למטרות פוליטיות או אחרות וגורמת לזילות השואה.
לגבי הומור על השואה והומור בשואה זה דיון עתיק ולגיטימי.
מאוד מומלץ לראות את הפרק על הומור בשואה בסדרה התעודית המעולה של מודי בר און “במדינת היהודים”.
http://www.zeevgalili.com/?p=289
לגבי הדורבנה הספציפית הזאת, ברור שמדובר בבדיחה מאוד לא מוצלחת (אבל ברור גם שמדובר בבדיחה)
מאת איש
מילהאוס – מה שכתבת הינו מבולבל מאד. בעיקר לא הבנתי את האבחנה בין המקרה הראשון בו ה”נאצי” נאמר בהומור, לבין המקרה בו המילה נאמרת “ברצינות”.
בשני המקרים היא נאמרת. בשני המקרים היא מייצרת את ההשוואה שדיברתי עליה למעלה. בשני המקרים ההשוואה מייצרת זילות.
מאת איש1
אח אני כזה צדקן ממש תענוג.
מאת שרולי גנור
אני דווקא הבנתי את מילהאוס אבל לא כל כך מסכים איתו. יש לי הרבה מה להגיד אבל אנסה לתמצת (בד”כ אני לא מצליח…)
1. לקרוא למגיש המרק “נאצי” זה לא הומור אלא אטימות כלפי משמעות המילה. אם סיינפלד היה קצת מתאמץ הוא היה יכול לבחור דימוי אחר כמו שטן, דמון, סוהר, רס”ר (סליחה על הפגיעה בקהילת הרס”רים) וכו’. לכן הבחירה דווקא בנאצי היא אטימות.
2. גם אם סיינפלד עשה זאת בהומור כדי להקצין את דמות מגיש המרק לדרגת נאצי, אז הוא תרם גם לכיוון ההפוך – הנמכת המושג “נאצי” לכדי מגיש מרק אנטיפטי, והתוצאה – המילה “נאצי” כבר לא כל כך מזעזעת.
3. הומור על השואה זה דיון לגיטימי אבל זו לא היתה כוונתו של סיינפלד ולא של מחבר “ניאון נאצי”.
מאת R.G
אני גם לא מסכים. אכן יש הבדל בין המקרים. אבל אני בכלל לא בטוח שהוא כזה גדול.
ההבדל הזה הוא זמני ונקודתי, כאישי וככללי, והסיבה שהאחד מזעזע אותך והשני לא, היא מפני שהמושג “נאצי” זז במדת הסמליות הקדושה (=מבדלת) שלו, בדיוק מספיק בשביל שעבורך המקרה הראשון “לא יזיז” והשני כן. אבל אלו שמשתמשים במקרה השני, כמו שאתה מבין, כבר מקדימים אותך בכמה שלבים של שינוי תודעתי. זה רק עניין של פרספקטיבה.
שמישהו קורא למישהו אחר “פאשיסט”, בין אם זה בצחוק ובין אם זה מתוך שימוש מוזיל במושג, יש הבדל, ואך ורק במקרה השני השימוש במושג יקומם אותי. המלה “נאצי” לא צריכה לתפקד בדומה למלה “פאשיסט”, גם אם מבחינה הגדרתית ההבדל הוא לא כזה ברור. וכאן, אני מצטער על הפאתוס, הסמל הזה מייצג את אחד הלקחים החשובים ביותר שההיסטוריה של האנושות סיפקה לנו, אות הקין של השפל הבלתי נתפש שתמיד יחכה לכולנו כבני-אדם, ואנחנו באווילותנו כי רבה שוחקים אותו לרמה של “עוד אופל שידעה האנושות”.
וכאן, כמו שנאמר, יש הבדל גדול.
[ודאי שהדיון על הומור בשואה הוא לגיטימי וחשוב. אבל זה דיון לגיטימי וחשוב. לא תעודת יושר אפריורית מטופשת שאומרת, “הי, אני יהודי, מה אתכם? בטח שזה כואב לי, מותר לי. הרי לכולנו אותו הסבא והזכות לדבר בשמו.”]
מאת מילהאוס
כשאני מכנה את הילד הקטן שלי, בהומור, דיקטטור אנשים מבינים שאני לא באמת מכוון לקדאפי אלא מקצין לשם ההומור.
גם סיינפלד לא באמת התכוון שמוכר המרק הוא רוצח המונים, וכל מי ששמע הבין זאת.
כשמשהו מכנה חיילי צה”ל נאצים, הוא באמת מתכוון להשוות ולשוות לחיילי צה”ל תכונות שטניות של נאצים (לשם הסתה \ דמגוגיה\ מטרות פוליטיות וכו’).
ועובדה היא שחלקים לא מבוטלים בציבור “קונים” את ההשוואה המתועבת הזאת ומכניסים אותה לשיח היומיומי.
הזילות בשואה במקרה הזה היא עצומה, משום שזה נכנס לשיח היומיומי כמושג מקובל ולא כהומור ומפחית את חומרת השואה.
שרולי, אר ג’י איזה הומור שואה כן לגיטימי לדעתכם?
מאת R.G
אתה גם קורא לו “נאצי”?
זו שאלה כבירה מאד שאני לא חושב שזה המקום האפשרי לה. אני מודה שאצלי באופן אישי הסוגיה הזו קשה ובלתי-פתורה. היא קשורה לכל הדילמות הנוקבות הנוגעות למושג הקדושה; האם הוא מוצדק או בלתי-מוצדק, האם הוא משמר או מעוור, אפשרי או בדיוני, וכד’. (אני חילוני להכעיס, אגב. בעקבות כמה תגובות באתר הרגשתי צורך תמוה לציין זאת.)
בגדול, אני חושב שזה קשור לתוכן. בדיחות העושות שימוש בתימות תכניות מובהקות של השואה עצמה, או ברמיזה – הרבה יותר מזעזעות ונוראיות, ולמרבה האבסורד – לדעתי לגיטימיות בהרבה. כי הן לא מעקרות את המושגים עצמם. הן לא מרחיקות את המסמן מהמסומן. זה מה שנקרא “שחיטת פרות קדושות”, וקשה להישאר לזה אדיש. אני לא סגור על העמדה שלי לגבי אלו, אני חושב שהסוגיה הזו ממש מורכבת מדי בשביל לפתוח אותה כאן.
אבל השימוש השבלוני הזה בכל מיני תימות מילוליות, “צמחונאצי”, “נאצנאצי”, “יהודונים”, “היטלר ילדה רעה”, ועוד כל מיני נאצי-תחת, מצחיק כי זה גס וחוץ מזה זה כבר לא אומר הרבה, חוץ מזה שברור שלא באמת התכוונתי לנאצי-תחת, אלא רק שזה מצחיק. כי זה גס. (הרי זה לא באמת נאצי. נאצי זה משהו קפדן, אובססיבי, צורח, והרבה הרבה יותר גרוע ממה שאני מדבר עליו או עשוי לדבר עליו.)
לגבי אלו דווקא יש לי עמדה ברורה מאד, ובלי להצביע על שום אדם מסוים ולכנות אותו בכל מיני שמות – “איש” יוכל לבטא אותה בשבילי ככל הנראה בצורה נאמנה.
מאת R.G
אגב, משהו אתה לא מבין, מילהאוס (סליחה על הנוסח המתנשא, אני באמת לא מכוון לכך), היא שהעובדה שמשתמשים מסוג א’ לא מתכוונים לזה כשהם משתמשים במושג, ומשתמשים מסוג ב’ כן מתכוונים לכאורה למה שהם אומרים, לא מעידה אלא – שהמושג נשחק. והשחיקה ניכרת בממשותה בשימוש של ב’, אבל היא לא החלה אלא לפני ש-ב’ החל להשתמש בו כך, אחרת זה לא היה מתאפשר.
מאת עידודו.
אותי זה מאוד שיעשע. מוטב שהצדקנים שמתחלחלים מכל אזכור של המילה נאצי, יתחילו לבקר תוכניות טלוויזיה רבות שנים כמו “ארץ נהדרת” בהן כמעט בכל שבוע מושווה מישהו לנאצי ויעזבו את הכותב המוכשר שרק ביקש להצחיק אותנו.
הביטוי מושלם . יש לא מעט “ירוקים” שכופים את האידאולוגיה שלהם על סביבתם באופן רודני למדי. הביטוי הזה מתאים להם כמו כפפה. אימצתי.
מאת איש
יש לי הוכחה מדוע אני לא צדקן. צדקן היה ממשיך ומנסה לשכנע. אני, לעומת זאת, פשוט מציב אצבע משולשת ואומר – לך לעזאזל. מש”ל.
מאת איש 1
צדקן ואלים השילוב האולטימטיבי
מאת קופי פייטר
בדורבנות קטלו הצדקנים תחילה את בדיחות השואה,
אני לא הרמתי את קולי, כי לא נתתי ערכי שואה.
ואז הם קטלו את הגזענים,
ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי גזען.
ואז הם קטלו את הערכים השוביניסטיים
ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי שוביניסט.
ואז הם קטלו את ערכי הפיפי-קקה,
ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי מגעילול.
ואז הם קטלו אותי,
אך באותה עת כבר לא נותר אף אחד שירים את קולו למעני.
מאת איש
בראבו, קופי.
בסארקזם, בסארקזם.
מאת מכבס המילים
משטרת המחשבות וארגון הצדקנים השתלטו על העולם
המילים היחידות שמותר להשתמש בהן הינן
בלה בלה בלה בלה